פסק-דין בתיק תא"ק 13131-09-09

מבוא

תביעה בעניין תשלום דמי תיווך על סך של 62,910 ש"ח, הוגשה על ידי יפת איתן (להלן: " איתן"), כנגד תומר בן חיים (להלן: " תומר"). בתביעה טוען איתן, כי תיווך בעסקה לבקשתו של תומר, אלא, שבסופו של יום, רכש האחרון את הנכס על ידי יצירת קשר ישיר עם המוכר ללא ידיעתו. מנגד טוען תומר, כי איתן לא היה הגורם היעיל, שהביא להתקשרות.

בפתח הדברים, אדחה על הסף את טענתו של תומר להיעדרה של יריבות - בתואנה לפיה, לא היה איתן צד להסכם התיווך.

אני מקבלת בהקשר זה את טענתו של איתן, לפיה נחתם הסכם התיווך על ידי סוכנת משרדו מטעמו.

ומכאן לגופם של דברים

ראיות הצדדים הוגשו בתצהירים, כאשר מטעמו של איתן העידו הוא עצמו ורחלי גזלה (להלן: " רחלי"), סוכנת תיווך במשרדו.

מטעמו של תומר העידו מלבדו, אישתו, ורד אורז'ל (להלן: " ורד") ומי שהיה בעליו של הנכס נשוא פעולת התיווך, עדיאל אמוראי (להלן: " עדיאל").

הסכמת הצדדים

הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה יסוכמו טענותיהם על בסיס התצהירים שהוגשו והראיות שצורפו אליהם, ללא שמיעת חקירות.

העובדות המוסכמות

ביום 26/08/08 נחתם כתב התחייבות/הזמנת שירותי תיווך (להלן: " ההסכם") ביחס למכירת דירה ברחוב רמז 35, גבעתיים (להלן: " הדירה"). בהסכם התחייב תומר לשלם דמי תיווך בשיעור של 2% בצירוף מע"מ למחיר מבוקש של 2,900,000 ש"ח. באותו היום הוצגה הדירה לתומר באמצעות רחלי ממשרדו של רחל.

השתלשלות העניינים שממועד זה שנויה במחלוקת בין הצדדים. עם זאת, נראה לי, כי מחלוקות אלה אינן יורדות לשורשם של דברים ואינן מחייבות הכרעה. די לי בכך, ששני הצדדים מסכימים, כי תומר ועדיאל שהופגשו על ידי רחלי, לא הגיעו לעמק השווה בעניין מחיר הדיר( פער שבין 2.4 לעומת 2.9) והמגע ביניהם נותק בסמוך. שני הצדדים מאשרים, כי עד לאותו מועד היתה לרחלי מעורבות בהיווצרות הקשר. לפי העדויות שהוצגו בפני, חודשו המגעים בין תומר לעדיאל במחצית הראשונה של שנת 2009. אין חולק, כי בסופם של המגעים רכש תומר את דירתו של עדיאל תמורת הסך של 2,700,000 ש"ח.   

דיון

מבוא

שאלת הזכאות בדמי תיווך מוכרעת דרך כלל על פי מבחן ה"גורם היעיל", אודותיו קיימת פסיקה עניפה והשווה לעניין זה ע"א 7247/97 כוכבה יצחקוב נגד מרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ . דא עקא, כי הפסיקה המקובלת בעניין זה, אינה מסייעת לענייננו, מקום בו נטען, כי הרוכש נקט במניפולציות שמנעו את שיתופו של המתווך בעיסקה וממילא ניטרלו את מעמדו כ- "גורם היעיל".

בהיתקלנו במצבים מסוג זה, וודאי הוא, כי השימוש השבלוני במבחני ה"גורם היעיל", לא יסייע בהצגת התמונה הנכונה והשלמה. במקרים אלה מתקיימת בחינת הזכאות לדמי התיווך על פי עקרון תום הלב החולש על התנהלות הצדדים באשר הם.

סקירת עדויות הצדדים

תומר סיפר כאמור, כי נודע לו על העמדתה של הדירה למכירה בדרך אקראי, מפיו של מתווך אחר, שעה שהוביל אותו לביקור בדירה אחרת באותה הכתובת באפריל 20009. לדבריו, רק חודשיים מאוחר יותר, שעה שהמשא ומתן בינו לבין עדיאל היה בעיצומו, נתקבלה אצלו פנייתה של רחלי המודיעה לו על העמדתה של הדירה למכירה.

מנקודת מבטו של תומר, לא היה הוא עוד קשור בהצעתה של רחלי, שכן חלף זמן ניכר מאז שניתקו המגעים. לכן, ראה עצמו חופשי לקשור את הקשרים הנדרשים לרכישת הדירה באופן עצמאי.

בהקשר זה ביקש איתן, להציג תמליל שיחה, שנערך בינו לבין תומר, בו מסר לו האחרון מידע סותר באשר לנסיבות התקשרותו המחודשת עם עדיאל. ואולם, תומר התנגד להגשתו של התמליל שנגדה את דיני הראיות והתנגדותו זו מקובלת עלי, כך שלצורך ההכרעה כאן עלי להתעלם מעדות זו.

ניתוח עדויות הצדדים